הסיפור שלי
כבר שנים שאני בחקר של גילוי עצמי, בעיסוק וגדילה סביב הטייטל העוצמתי הזה שנקרא להיות אישה. מיום ליום אני לומדת לחגוג את היופי שבנשיות תוך הבנה שמדובר במסע מורכב אך מדהים, כזה שאני חווה בעצמי ומלאה בתשוקה לגביו.
גדלתי בבית שהיה שבט של נשים, משפחה המורכבת מאמא, אבא, ושלוש אחיות.
רוב נשי שגם אם במרחבים הללו היו ריבים, אינטנסיביות וקושי, בעיקר הייתה שם אינטימיות, דאגה ואהבה אינסופית.
במהלך ההיריון שלי הייתי בשמירת הריון לתקופה די ארוכה. תקופה שבה נאלצתי להאט את קצב החיים ופתאום לעצור. נשים רבות יסכימו איתי שזו לא תחושה שהיא מוכרת בדרך כלל.
אישה חכמה אמרה לי שבתקופות עצירה שכאלה, בין אם שמירת הריון או חופשת לידה, הגלגלים עובדים אחרת.
מחשבות חדשות וחלומות מתהווים מתוך המרחק מהשגרה הקבועה של עבודה, לו"ז, ילדים.
היא לא טעתה.
בתוך השקט שנוצר לי למדתי להכיר את חלקיי החדשים, כאלו שאהבתי להכיר וכאלו שכאבתי להיחשף אליהם. בייחוד למדתי שעד כמה שנדמה לי שאני חווה חוויות אישיות, אני מבינה מנשים קרובות שאנחנו חוות כשבט דברים דומים, רק בשקט.
בעולם מלא בתפקידים, ציפיות, אתגרים וחוויות שונות, כל אישה עוברת מסע ייחודי אך גם משותף, ואין זה משנה מה הסטטוס חיים שלה. כולנו כמעין שטיח השזור בחוטים משותפים של אתגרים ורגעי אושר ונעות בתוך מנעד נרחב של רגשות. כנשים אנחנו חשופות ללחצים שקטים, ציפיות חברתיות ונושאות משקל של רגשות מורכבים כמו אשמה או ייסורי מצפון, שלעיתים קרובות מלווים אותנו במסע האישי שלנו.
בדיוק לשם כך יצרתי את רעיון 'שבט נשים'', מעגל שיח נשי לאימהות טריות שתפקידו לנרמל ולתת לקולות של נשים נוספות להשמיע את החוויה שבדיוק אני ואת מרגישות. בתוך שבט יש לנו את היכולת לראות כי אין מדובר בחוויה פרסונלית בלבד, אלא בנרטיב קולקטיבי של נשים באשר הן. מדובר בהזדמנות להכיר ולכבד את החוויות המשותפות הללו על ידי התכנסות, העצמה, הכרת העצמי, יצירת קשרים וטיפוח הכוח המשותף שלנו, ולחגוג את הסיפור הייחודי שלנו כנשים בעולם הזה.
